אתמול ביקרה אצלי ילדה בת 3 וחצי יחד עם אמא שלה במרפאה.
כמובן שהיא נכנסה לחדר וישר ביקשה מדבקות אחר כך התיישבה והסתכלה במבט בוהה בחלל וראיתי שהיא בוחנת את הציורים על הקיר. הגשתי לה את הצבעים והצעתי לה לצייר , בזמן שאני ואמה מדברות.
האמא שיתפה שהם (ההורים) מאוד מתוסכלים מכך שמגוון המאכלים שאוכלת מצומצם. אומנם המשקל והגובה תקינים, אבל כל ארוחה זו מלחמה בפני עצמה. ויש עוד אחים בבית שגם הם לא אכלנים מדהימים, ציינה.
כששאלתי למגוון המזונות שכן אוכלת, התברר שהיא מעדיפה בעיקר את המזונות הפחמימתיים , גבינות אוכלת רק גבינה צהובה אבל בצורות שאמא חותכת לה, ועל ירקות אין בכלל מה לדבר... אבל ברוקולי כן.
"ברוקולי"? תהיתי איך ירק שכל כך לא מחובר לטעמם של הילדים , את זה כן מאוד אוהבת. ואז היא הוסיפה: "כן כי זה דומה לעץ. והילדה הוסיפה "אני אוהבת לאכול את העץ" , "אבל רק את הראש שלו".
ואיזה צורות של גבינה את אוהבת? שאלתי אותה. "לב, ופרח " היא ענתה בחיוך גדול.
ואז הבנתי. הילדה הזו צריכה את עולם היצירתיות שלה גם באוכל. האוכל והארוחה הפכו להיות מטרה, וההורים שלא חשים התקדמות באכילה, מגיעים מודאגים לארוחה, ולא מצליחים להגיע לבתם. כל מזון חדש שמנסים להציע יוצר התנגדות והיא עונה " אבל אני לא אוהבת את המאכל הזה..." והם לא רוצים להכריח, וכך מגוון המזונות נשאר מצומצם.
הצעתי לאמא להכניס את עולם היצירה שהילדה כ"כ אוהבת גם לארוחות. והסברתי לה שהם כבר עושים את זה עם הגבינה...
אחת ההמלצות שניתנה להם זה להגיש ירקות בצורה ציורית בצלחת. למשל , לשלב את העץ (ברוקולי) יחד עם שמש (עיגול גזר עם מקלות מסביב), עם סירת מפרש (ממשולשי גבינה צהובה).
בנוסף, האמא אמרה שכן מאוד אוהבת לעזור במטבח. הצעתי לה גם לערב את הילדה בהכנת הסלט בארוחה. להביא את הירקות מהמקרר, לעזור בשטיפה שלהם... נגיעה ראשונית שהיא לא בהכרח אכילה של המאכל היא התקדמות בפני עצמה, ויכולה מאוד לעזור בפתיחות למאכלים חדשים.
טיפול באכילה בררנית מתבצע בצורה הדרגתית וקשובה לילד, לצרכיו ולקצב שלו, הוא דורש סבלנות ושיתוף פעולה מצד ההורים ובעיקר התמדה ותקווה שזה יכול לעבוד.
Comments