שאלה שהמון הורים שואלים אותי זה האם להגביל או למנוע אכילת מתוקים מהילד?
ברוב המקרים, ההיגיון ההורי אומר להגביל את המזון הזה כי הוא מזיק ולא בריא. ומה לגבי אוכל? גם שם כשילד מתמודד עם בעיית משקל, וההורה בוחר להתחיל לטפל בזה בעצמו , הוא ישים לב יותר למה שהילד מכניס לפה ולכמויות שהוא אוכל. דמיינו לכם הורה מסתובב בבית עם זכוכית מגדלת, ומפקח על כל מה שנכנס לילד לפה.
עכשיו דמיינו שזה קורה הפוך....
הילד שלכם יפקח על כל מה שנכנס לפה שלכם... האם זה מצב הגיוני בעיניכם? האם אתם רוצים להפוך להיות "שוטר האכילה של ילדיכם?"
ילדים שמים לב להכל... גם אם נראה לכם שלא. תקשורת קורית גם במילה קטנה, במבט , אפילו בהנפת יד . כשאתם מביעים דעה על כמות האוכל שהילד אכל או לא אכל, הילד יחוש אשמה ואי נוחות, ויבחר להמשיך לאכול או להפסיק לאכול מתוך המקום הזה. האם זה מקום טוב ללמד אותו איך בריא לאכול?
ברוב המקרים, ההגבלה הזאת רק תגרום לאכילה בסתר או לצורך עז למתוק עד כדי איבוד שליטה... קרה לכם פעם?
אז מה כן?
כן נרצה לחבר אותם לתחושות הרעב והשובע שלהם, ולהסביר שזה יכול להשתנות מדי יום, ואפילו לתרגל בזמן ארוחה את התחושות האלה. וכמובן להסביר שאנחנו סומכים עליהם שידעו לווסת לבד את הכמויות שהוא צריכים בארוחה. נכון, זה לא קסם ולא נפתר בבת אחת, אבל עם תירגול נכון זה עובד.
ומה לגבי מתוקים? אז התשובה היא לא. לא מונעים חטיפים/מתוקים. כן מייצרים גבולות ברורים לאכילת מתוק—בישיבה, לא מול מסך, כמות קטנה. מדי יום או בסוף שבוע. כל משפחה בוחרת את מה שמתאים לה. והכי חשוב- להישאר עקביים.
מתי? חשוב להגדיר את הכללים מראש ולא בזמן אמת... כדי לא ליצור אי נעימות ומאבקים סביב הנושא.